תת פעילות בלוטת התריס- מנגנון של הרעבה
תת-פעילות של בלוטת התריס היא בעצם מצב של רעב שהדרדר
כשאנחנו חושבים על רעב, רוב האנשים מדמיינים חוסר במזון, אבל רעב יכול להיות גם ברמה התאית – חוסר בחומרי גלם שהגוף זקוק להם כדי לתפקד. תת-פעילות של בלוטת התריס היא למעשה תוצאה של מצב כזה: הגוף נמצא בתהליך ממושך של "רעב פנימי", שבו הוא לא מקבל את מה שהוא צריך כדי לשמור על חילוף חומרים תקין, ולכן הוא מאט את הקצב כדי לשרוד.
כשהגוף רעב – הוא מאט הכל
במצב של חוסר במזון, הגוף מתחיל להשתמש במקורות פנימיים:
- מאגרי גליקוגן – קודם כל, הוא מרוקן את מאגרי האנרגיה הזמינים (גליקוגן מהכבד והשרירים).
- מעבר לשומן – אחרי שהגליקוגן נגמר, הוא מפרק שומן ומתחיל לייצר גופי קטון, כמו שקורה בצום או בתזונה קטוגנית.
- פירוק חלבון (שרירים ורקמות) – אם הרעב נמשך, הגוף עובר לפירוק חלבון מרקמות שונות, כולל שרירים, כדי להפיק גלוקוז, מה שפוגע במסת השריר ובחילוף החומרים.
תת-פעילות של בלוטת התריס היא מנגנון הישרדותי
כשהגוף מזהה חוסר אנרגיה מתמשך – בין אם בגלל דיאטות קיצוניות, מתח כרוני, חוסר בשינה, מחסור בברזל, בי12, יוד או חומרים חיוניים אחרים – הוא "מנמיך הילוך".
- בלוטת התריס מאטה את ייצור ההורמונים שלה (T3 ו-T4), כדי לשמר אנרגיה.
- התוצאה היא עייפות, השמנה, נשירת שיער, חוסר ריכוז וקור תמידי – כל אלה הם סימנים לכך שהגוף במצב "חיסכון באנרגיה".
- כמו במצב של רעב, הגוף מפסיק להשקיע בתהליכים לא חיוניים (כמו צמיחת שיער, חום גוף גבוה או עיכול יעיל) ומתמקד רק בהישרדות.
למה זה קורה?
בדיוק כמו שהגוף מפרק רקמות כשאין לו מזון, הוא גם מדכא את פעילות בלוטת התריס כשהוא לא מקבל את החומרים שהוא צריך. זה יכול לקרות בגלל:
- דיאטות דלות קלוריות ודילוג על ארוחות – כשהגוף לא מקבל מספיק אנרגיה, הוא מאט את המטבוליזם.
- חוסר בברזל, יוד, סלניום ואבץ – מינרלים הכרחיים לייצור הורמוני בלוטת התריס.
- מתח כרוני – רמות גבוהות של קורטיזול (הורמון הסטרס) מעכבות את פעילות הבלוטה, כי הגוף מפרש סטרס כמצב הישרדותי.
- שינה לא מספקת – תהליכי איזון הורמונלי קורים בלילה, וכשאין מספיק שעות שינה, הגוף נשאר במצב סטרס.
המסקנה: תת-פעילות של בלוטת התריס היא סימן לכך שהגוף רעב לחומרים שהוא צריך!
הדרך לטפל בזה היא לא רק לקחת תרופות כמו אלטרוקסין, אלא להבין מה חסר בגוף ולתת לו את מה שהוא צריך ברמה התאית. במקום להילחם בתסמינים, צריך לשאול: למה הגוף האט את הקצב מלכתחילה?