האמת שלי - הפעם על סכיזופרניה

סיפורה של לקוחה אמיצה: לחיות בלי קטלוג ובלי כדורים

לפני כמה חודשים, הגיעה אליי אישה אמיצה עם עיניים מלאות החלטה ואמונה: "אני לא אהיה מתויגת בסכיזופרניה לנצח, ואני לא אחיה על כדורים." היא דיברה מתוך כאב אמיתי, אך גם מתוך נחישות – לא עוד הגדרות מקובעות, לא עוד חיים שמוכתבים על ידי תרופות.

ההבנה הראשונה שלנו הייתה שמדובר במצב נפשי חריף, אך לא כפי שתויגו אותו בעבר. במקום לראות בכך מחלה פסיכיאטרית בלבד, הבנו יחד שמדובר בסינדרום מטבולי, הורמונלי ומערכתי שמשפיע על המוח, ודורש טיפול דחוף, מערכתי ומעמיק.

השלב הראשון: תזונה קטוגנית משנה חיים
השלב הראשון בטיפול היה שינוי תזונתי דרסטי. עברנו לתזונה קטוגנית, כזו שמבוססת על שומנים בריאים המספקים למוח את המזון הדרוש לחדור את מחסום ה-BBB ולעשות שינוי ברמה התאית. זו לא הייתה החלטה קלה, אבל הייתה ברורה: כשמדובר במצב כה מורכב, דרושה גישה קיצונית ומדויקת.

עם השינוי התזונתי, התרחש משהו מדהים – הסימפטומים החריפים שהיו לה פשוט נעלמו. הפחד, החרדה, הדחפים הלא נשלטים – כל אלה החלו להתפוגג. היא הסתכלה על עצמה במראה ושאלה: "איך לא ידעתי שזה אפשרי? למה הרופאים לא דיברו איתי על זה? איך ישר דחפו לי כדורים?"

השלב השני: תיקון מערכתי עמוק
כשמצבה השתפר, התפנה מקום לעבוד על תיקון מערכתי עמוק. זה היה שלב מורכב יותר, ארוך יותר, אבל הכרחי. זו עבודה שדורשת סבלנות, מחויבות והשקעה – השקעה שהיא גבוהה יותר מכדורים פסיכיאטריים, אך ערכה לא יסולא בפז.

התמודדות עם תגובות החברה
בעקבות סיפור ההצלחה שלה, אני מקבלת לא מעט תגובות. לצערי, יש אנשים שחושבים שגישה כזו היא "סכנה לציבור" – בדרך כלל אלה שמאמינים שכדורים הם הפתרון היחיד. אך יש גם אחרים, כאלה שחוו על בשרם או דרך יקיריהם, שמבינים את החשיבות של שינוי התפיסה.

התקווה לעתיד
הסיפור שלה הוא לא רק סיפור אישי – הוא חלק ממאבק גדול יותר. בישראל, השיח על בריאות נפשית עדיין מפגר אחרי העולם, ומערכת הבריאות נוטה לקבע את המצב הנפשי כמחלה בפני עצמה, במקום לחקור לעומק את הגורמים הפיזיולוגיים.

אני ממשיכה להיאבק למען שינוי התפיסה, מתוך תקווה שיום אחד זה יהיה שונה. בינתיים, אני כאן כדי להילחם על כל לקוחה ולקוח שמבינים שמגיע להם יותר – יותר בריאות, יותר אמת, יותר תקווה.